חמאד נ' הפניקס חבקרה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.הנתבעת 1 הגישה בקשה לפטור אותה מהגשת תצהיר חוקר, עד לאחר תום שמיעת פרשת התובע והנתבע 2.

הנתבעת 1 טוענת כי המצאת דו"ח החקירה בשלב זה תגרום לה נזק בלתי הפיך, ללא כל הצדקה ותהווה פגיעה אנושה ביכולתה לנהל תיק זה.

עוד טוענת הנתבעת 1 כי בתובענה דנן עולה החשד למרמה ולהונאת הביטוח, וגילוי מוקדם יותר של הראיות של הצד שכנגד, אינו יתרום לגילוי חקר האמת, אלא אף עלול להכשיל את בירור האמת, ולמנוע חקירה נגדית יעילה.

2.הנתבע 2 הגיש תגובתו לבקשה וטען כי הנתבעת 1 טענה בכתב הגנה כי דוח החקירה על נספחיו חסוי, ועל כן אין הנתבעת 1 יכולה לעשות בו כל שימוש.

עוד טוען הנתבע 2 כי באם הנתבעת 1 תחפוץ לתקן את כתב טענותיה, לכיוון הסרת החיסיון או ויתור עליו, יהיה עליה להגיש בקשה מתאימה בצירוף תצהיר.

הנתבע 2 טוען כי כל עוד הנתבעת 1 לא פעלה כן, בית המשפט מתבקש לקבוע כי על הנתבעת 1 להגיש את כל הראיות המצויות ברשותה, כאשר הראיות החסויות לא יהיו חלק מהעדויות במשפט.

3.לאחר עיון בבקשה, בתגובה , בכתבי טענות הצדדים ובדוח החוקר, ולאחר שקילת השיקולים המשפטיים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת הנתבעת 1.

הנתבע 2 תולה את יהבו בטענה כי הואיל והנתבעת 1 כתבה בסעיף 20 ג' לכתב ההגנה כי דו"ח החקירה על נספחיו חסוי, לפיכך הדוח צריך להישאר חסוי ואין לה יכולת לעשות בו כל שימוש.

נראה כי היה על הנתבע 2 לעמוד על טיב הטענות המהותיות של הנתבעת 1 לעניין דחיית חשיפת דוח החוקר לאחר פרשת שמיעת התובע והנתבע 2, ולא להיתפס בצורה דווקנית למילה "(חסוי)" כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1.

מאחר ומהותה של הבקשה אשר הונחה בפני , עוסקת בדחיית חשיפת דוח החוקר על נספחיו, ולא בבקשה לחיסיון דוח החוקר ומניעת הצגתו, אתייחס אפוא לסוגיה בה נדרשתי.

אם כן, האם יש בסמכותו של בית המשפט לאפשר לצדדים לדחות את מועד גילוי או עיון במסמכים, במקרים בהם הדחייה תסייע להגיע לחקר האמת.

סוגיה זו נדונה בהלכת סוויסה, שם קבע המשנה לנשיא כבוד השופט שלמה לוין (כתוארו דאז) את השיקולים הרלבנטיים שעל בית המשפט ליתן את הדעת בבואו לדון בבקשה לדחיית חשיפת המסמכים למועד מאוחר יותר, וכך נקבע:

"

(1)חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים" (527ד).

(2)רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת (527ד – ה).

(3)בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ועל שאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות (527ה).

(4)במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת (527ו)." (רע"א 4249/98 סוויסה נ הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, ע"מ 518)

בנדון דידן, ולאחר שעיינתי בדו"ח החוקר, אשר הומצא לעיוני בלבד, ועיון בכתבי טענות הצדדים ולאור ההלכה המנחה, אני קובע כי יש להיעתר לבקשת הנתבעת 1, ולאפשר לה חשיפת דוח החוקר לאחר שמיעת עדותם של התובע והנתבע 2 שכן עיון בכתבי הטענות של הצדדים, לעומת דוח החוקר, עולה בבירור שאלת מהימנות הצדדים, אולם מטיבה ומטבעה של הבקשה, בית המשפט מנוע מלפרטם. אציין לעניין זה, תוך שאיני קובע כמובן מסמרות ביחס למהימנות הדו"ח או מי מהצדדים כי עסקינן בדו"ח מפורט ומאומת, אינו כזה שהוצא כביכול כלאחר יד ומאגד עניינים כאמור שבמהימנות והצריכים להתברר על ידי בית המשפט.

משום כך, ולאור העובדה כי חשיפת דוח החוקר בשלב המקדמי תביא לעניות דעתי לפגיעה בחקר האמת, אני קובע כי יש לדחות את חשיפת דוח החוקר ותצהיר החוקר מטעם הנתבעת 1 עד לאחר השלמת שמיעת פרשת התביעה ושמיעת פרשת ההגנה מטעם הנתבע 2.